שגב נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1. א. בנו של התובע, מר ניצן שגב, (להלן:"הבן") התחייב כלפי הנתבעת לקבל שירותים בעד 7 מכשירים שהיו ברשותו, אך בהמשך מפאת מצבו הכלכלי הקשה של הבן, הסכים התובע לקחת על עצמו את התחייבויותיו של הבן לגבי המכשירים הנ"ל.

העברת המכשירים על שם התובע בוצעה ביום 28.2.08 והחוב השוטף עמד, לטענת התובע, על סך של 2,972.30 ₪ עבור חשבונות שלא שולמו וכן סך של 5,359.62 ₪ בעד דמי התנתקות ומחיר המכשירים והתחייבויות מראש של דמי אוויר, SMS ועוד וכך הגיע החוב לסך כולל של 8,281 ₪.

ב. התובע מציין בכתב התביעה, שהיות והוא קיבל על עצמו את כל החוב, הסכימה הנתבעת שאת החוב השוטף בסך של 2,972 ₪ ישלם ב-12 תשלומים ואילו יתרת הסכום (5,359 ₪) ישלם התובע מדי חודש בחודשו – כולל מחיר המכשירים והתחייבות מראש ובאופן כזה, לא יהא מחוייב התובע להמשיך את ההתקשרות עם הנתבעת לאחר שישולם החוב הנ"ל.

ג. מכאן ואילך מלין התובע ובא בטענות אל הנתבעת, שהיא נכנסה לחשבונו ועשתה בו כבתוך שלה וגבתה כספים כראות עיניה ולא סיפקה לו תשובות לשאלותיו ולא סיפקה הסבר לשאלה כיצד וממה נובע החוב וכמו כן טען התובע את הטענות הבאות:

א) החל מחודש מרס 2008 החלה הנתבעת לגבות בכל חודש 170 ₪ עבור המכשירים שהיו 4 במספר, שכן עבור 3 המכשירים הנותרים לא היה צורך בחיוב.

סכום זה נגבה בנפרד מחב' האשראי על ידי שוברים שהועברו לחיוב מדי חודש בחודשו.

כאן מציין התובע, כי רק מכשיר אחד נושא מס' 050-2222174 שימש את התובע וכל שאר המכשירים לא היו פעילים, אך בכל זאת נאלץ לשלם כפי שהתחייב, למרות שביקש להוריד את ה-SMS, אך הנתבעת לא הסכימה לכך.

ב) בטבלה שערך בכתב התביעה, מפרט התובע את הסכומים שהיה עליו לשלם ואת הסכומים ששילם בפועל והגיע לתוצאה לפיה שילם סך של 4,030 ₪ מעל הסכום שהתחייב. (התובע שילם סך של 9,390 ₪ במקום הסך של 5,360 ₪)

ג) התובע מאשר, שעבור חודש יוני 2008 לא שילם את החשבון ע"ס 213 ₪ והוא גם היה מודע לכך, שעדיין נשאר חוב בעד 3 המכשירים הנוספים ובעקבות כך פנה התובע אל הנתבעת, אך הנתבעת לא נתנה תשובה מספקת לתובע.

ביום 28.8.09 ניתקה הנתבעת את 3 המכשירים הנ"ל ובלית ברירה עבר התובע לחברה אחרת עם המכשיר הנושא מס' 050-2222174 בלבד היות ותקופת ההתקשרות לגבי מכשיר זה נסתיימה, המשיכו להיות שני המכשירים הנוספים בשירות הנתבעת, אך מנותקים ביוזמת הנתבעת.

ד) טענה נוספת בפי התובע והיא, שבמהלך חודש ספטמבר 2009 קיבל התובע הודעה על יתרת חוב ע"ס 2,525 ₪ ללא פירוט והסתבר לו שמתוך ה-170 ₪ ששילם בכל חודש בגין המכשירים "נולד" מכשיר חדש שלא ידע עליו – מכשיר הנושא מס' 050-7108718 ועבורו גבתה הנתבעת סך של 49.89 ₪ מיום 2.3.08 – יום ההתקשרות.

התובע פנה אל הנתבעת והודיע לה שהמכשיר הנ"ל אינו שלו אלא של אדם אחר, אך התובע לא נענה לפניה זו.

ה) בגין השתלשלות העניינים הנ"ל פנה התובע בתלונה אל גורמים שונים, כגון: מנכ"ל הנתבעת, פניות הציבור של הנתבעת ואמון הציבור – אך קיבל תשובות סטנדרטיות אשר לא סיפקו את רצונו.

ביום 21.12.09 קיבל התובע מכתב אזהרה מעו"ד בו נדרש לשלם את חובו בסך של 6,959 ₪ מבלי שיקבל פירוט כיצד נוצר חוב זה, אך ניתנה לתובע האפשרות לשלם חוב זה ב-36 תשלומים חודשיים.

ד. לאור הטענות שהעלה התובע, מבקש הוא לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 13,170 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד, בזבוז זמן והוצאות משפט.

2. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את עדותו של התובע, את עדות נציגת הנתבעת ואת המסמכים הרבים שהוגשו לבית המשפט, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות – בשל הנימוקים שיפורטו להלן:

א. אני מקבל את טענת הנתבעת, שאין להוציא מכלל אפשרות שתביעה זו הוגשה רק לאחר שנשלחה לתובע אזהרה מעו"ד, שעליו לשלם חוב בסך 6,959 ₪ ואם זאת הכוונה, הרי שיש לומר לו לתובע כי תביעה זו, שהוגשה על ידו היא תביעה מוקדמת מדי, שכן אם תוגש נגדו תביעה על הסך הנ"ל, יהיה רשאי התובע להעלות בכתב הגנתו את כל הנימוקים שיש לדעתו להעלות והמצדיקות, לדעתו, לדחות את תביעת הנתבעת – כאשר זו תוגש ואם תוגש.

ב. התובע מלין כנגד הנתבעת כי למרות ששלח אליה מכתבים לא נתנה לו הנתבעת פירוט החוב, אך באותה טענה אפשר לבוא אל התובע בכך שנקב בסכום תביעה סתמי של 13.710 ₪ מבלי לפרט בכתב התביעה כיצד הגיע לסכום זה ומה הוא כולל, כאשר מהאמור בסעיף 7 לכתב התביעה עולה שלכל היותר הסכום ששילם התובע ביתר הוא סך של 4,030 ₪.

תובע אינו יכול לזכות בסעד כאשר הרכב הסעד אינו מפורט – מה עוד שעל תובע להוכיח כל פריט ופריט נזק ממנו מורכב הסעד כולו ואין להסתפק בנקיבת סכום סתמי מבלי שבית המשפט יוכל לברר מה בעצם הסכום שהוכיח התובע מתוך מכלול הסעד הנתבע.